הכליות הינן כלי סינון הדם בגופנו. הן המווסתות העיקריות של נפח הנוזלים בגוף (ייצור שתן), ובכך גם על סילוק רעלנים. כמו-כן, הכליות אחראיות על ייצור הורמונים- כולל ויטמין D ואריתרופואיטין, ובכך אחראית במידת מה על ייצור כדוריות דם ומשק הסידן ועצמות בגוף. בל נשכח לציין כי לכליות גם תפקיד חשוב מאוד בוויסות לחץ-הדם בגוף.
בגוף באדם יש זוג כליות. במידה ואחת נפגמת, השניה יכולה לתפקד כנדרש אך עדיין עם הזמן התפקוד הרב שנדרש יפגם בכליה הנותרת. כמו כן, הכליה הפגומה עלולה לתרום לחולי בעצמה. הרס רקמת הכליות מסיבה כלשהי, בין אם כתוצאה מפגיעה ישירה או כתוצאה ממחלה-תגרום לפגיעה בתפקוד הכליות ובכך כל הגורמים שצויינו לעיל יושפעו לשלילה.
מחלות כליה יכולות להתפתח במהירות (עקב רעלנים) או בהדרגתיות. את מחלות הכליה ניתן לחלק באופן הבא- מחלות התפתחותיות, מחלות הפוגמות ברקמת הכליות, ומחלות הפוגמות בכלי הדם של הכליות.
מחלות כליה לפי סוגים:
מחלות התפתחותיות
כל סיבה שתגרום להתפתחות מעוכבת של כיליה אחת או שתיים תגרור אחריה בעיות בבגרות. עיכוב בהתפתחות כלות נובע ממחלות אם בעת ההריון, בעיות גנטיות בעובר, וכן בעיות זרימת דם תקינה לעובר-כמו שעלול לקרות במקרה של ריבוי עוברים, בעיות בהתפתחות השיליה וכדומה.
מחלות הפוגמות ברקמת הכליות
כמו שצויין כבר, הכליות הינן כלי סינון עיקרי בגופנו. מכאן שהכליות חשופות יתר על המידה לריכוז רעלנים גבוה. כמו כן, עקב יחס זרימת הדם הגבוה בכליות מצד אחד, ועקב החיבור למערכת השתן מצד שני-הכליות הינן מיקום נוח וחביב על גורמים מזהמים כגון חיידקים. חשיפת היתר למזהמים ורעלנים הופכת את רקמת הכליה לרגישה יתר על המידה. חשוב לציין כי גורמים נוספים גומרים להרס רקמת כליות-כגון אבנים בכליות, סרטן בכליות וכדומה. ישנה חשיבות במיקום הפגיעה ברקמת הכליות. הביטוי הכללי בגוף למחלה ברקמת הכליות תלוי במיקום הספיציפי של הפגיעה (שכן בכליות למיקומים שונים ישנם תפקודים שונים).
מחלות הפוגמות בכלי הדם של הכליות
הכליות הינן כלי הסינון העיקרי של הגוף. במידה ומשהו פוגם בתובלה אל או מהכליות יקרו אותם הסימנים של פגיעה ברקמת הכליות שכן הכליות לא יוכלו לבצע את תפקידן כך. גורמים לפגיעה בכלי הדם של הכליות כוללים טרשת עורקים, סכרת, מחלות התפתחותיות, מחלות הגורמות לקרישיות יתר וכדומה.
ביטויים המשותפים למחלות הכליה כוללים יתר לחץ-דם, בצקות בגוף-מסביב לעיניים וכן רגליים/ידיים, אנמיה, בעיות במשק הסידן בגוף, מחלות עצם שונות, כאבי גב, נפיחות בבטן, שינויים בבדיקת שתן- דם/חלבון בשתן וכדומה, כאבים בעת מתן שתן ודם בשתן, נטייה לדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן וכדומה. ככל שמחלת הכליות מתקדמת, יהיה ביטוי לפגיעה במערכת העצבים המרכזית הכולל ישנוניות, שינויי התנהגות, הזיות וכדומה (זאת עקב הצטברות רעלנים בגוף).