הפסיכיאטריה מאז ומעולם עוררה חשדות, ספקות ולא מעט הערות סרקסטיות בהקשר לזמן ה"מת" בו הפסיכיאטר והמטופל חולקים שתיקות ארוכות והנהונים בזמן מוקצב שעולה למטופל לא מעט כסף. עבור סילוק אותם חשדות כלפי תחום הפסיכיאטריה ואלה העוסקים בה, יש להבין מאין הפסיכיאטריה הגיעה ולאן היא מועדת, מהן מגבלותיה וכיצד היא נבדלת מתחומים אחרים החוקרים את נפש האדם.
הטיפול בנפש האדם לווה תמיד בסטיגמות ובורות שלא הנחילו גישה מיומנת לאותן לקויות נפשיות. בעבר, אלו שכונו "חולי נפש" (או בבוטות "משוגעים") אובחנו כבעלי כוח על-טבעי וטופלו בידיהם האגרסיביות של אנשי דת "מגרשי שדים".
בעולם האיסלמי כבר במאה השמינית לספירה הוכרו שיטות פחות ברבריות לטיפול בהפרעות נפשיות וזאת על ידי אנשים העוסקים ברפואה, שהציעו טיפולים כמו ריפוי בעיסוק ואפילו תרופות ימי-בנימיות. בתי חולים פסיכיאטריים פרחו בימי הביניים במדינות האיסלמיות וכן באירופה, אך התמקדו פחות בטיפול ממשי והיוו בעיקר מתקן שריכז את חולי הנפש בבידוד מהאוכלוסייה הכוללת, שזו "לא תדבק".
הפסיכיאטריה המודרנית
הפסיכיאטריה המוסדרת והמודרנית חגגה לאחרונה 200 שנה להיווסדה על ידי הפרופסור הגרמני יואהן כריסטיאן רייל. רייל הבחין בנחיצות הטיפול הרפואי-פסיכיאטרי באנשים בעלי מחלות נפשיות. במונח פסיכיאטריה רייל ראה את חשיבות השילוב בין הנפש לגוף ואת מקורן של המחלות הנפשיות בשלוש הפלטפורמות של המנטלי, הפיזי והכימיקלי. משמעות המילה פסיכיאטריה עצמה (psychiatry) מקורה בנפש (psyche) והרפואה (הסיומת היוונית iatry).
השאיפה של רייל הייתה לשבור את הסטיגמה של מחלות הנפש ולספק למטופלים תנאים הומאניים בבתי החולים המתמחים בפסיכיאטריה (וכן לעבור משיח משפיל של "בית משוגעים" לשיח של "בתי חולים נפשיים"). במאה ה-20 הטיפול הפסיכיאטרי אכן השתכלל, שבר סטיגמות וקיבל לגיטימציה. הפרעות נפשיות קיבלו שם, היסטוריה, גורמים, תסמינים ודרכי טיפול ממוקדות, בעיקר לאחר תולדת הפסיכואנליזה שפיתח הנוירולוג היהודי הידוע זיגמונד פרויד. הגילויים הרבים בשנים שלאחר מותו של פרויד תרמו לאבחון וטיפול הן במחלות קשות כמו סכיזופרניה והפרעות דו-קוטביות, והן במחלות יותר נפוצות כמו חרדה ודיכאון. הטיפול הפסיכיאטרי כיום עוסק בעיקר בשלושה סוגי הפרעות: המחלה הנפשית, קשיי למידה חמורים והפרעות אישיות. ניתן להיעזר בו להקלת מצוקות כמו הפרעות אכילה, התקפי חרדה, התמכרויות, פוביות קשות וכו'.
פסיכיאטר או פסיכולוג?
לא פעם אנשים נוטים להתבלבל בין הגדרת הפסיכיאטר לבין הגדרת הפסיכולוג. אכן שניהם מטפלים בנפש האדם אך ישנם מספר הבדלים. ההבדל הראשוני הוא בהשכלה הנרכשת, ההכשרה הנדרשת וכל מה שנובע מכך. בעוד שהפסיכולוג הינו בעל תואר בפסיכולוגיה, הפסיכיאטר הינו בעל תואר ברפואה. כיוצא מכך, הפסיכיאטר רשאי לרשום תרופות – להלן תרופות פסיכיאטריות – בטיפול תרופתי שמחליף או מתלווה לטיפול קוגניטיבי על ספת הפסיכיאטר.
אבחון הפרעת נפשית של פסיכיאטר יכול להיות מורכב משיטות שונות. ראשית מבחן אישיותי או בדיקה קוגניטיבית בה המאבחן ינסה לשאוב מידע מן המטופל בצורה של שיח. שנית במקרים קיצוניים יותר ניתן להשתמש בשיטות גופניות כמו סריקת מוח עבור שלילת מחלות רפואיות אחרות.
טיפול פסיכיאטרי
אלו הנזקקים לטיפול פסיכיאטרי יכולים לדרוש בו דרך הפנייה מרופא משפחה או מבית חולים, או במקרי הקיצון צו משפטי או אשפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, מתוך חשש לפעולה אובדנית או אלימה כלפי אחרים. ההבחנה המשמעותית היא בין מטופלי חוץ למטופלי פנים, כשמטופלי החוץ קובעים פגישה תקופתית במשרדו של הפסיכיאטר – לבין מטופלי הפנים שמאושפזים לתקופה ארוכה במידה זו או אחרת במוסדות השונים לטיפול בנפש. להרחבה בנושא: מהם הקריטריונים לאשפוז פסיכיאטרי?
בישראל מספר מרכזים לבריאות הנפש והמוכרים שביניהם הינם אברבנאל, שלוותה, גהה ועוד. הטיפול הפסיכיאטרי החיצוני כאמור, ניתן כשירות פרטי על ידי פסיכיאטרים רבים בכל רחבי הארץ.
האם טיפול פסיכיאטרי עוזר?
יעילותו של טיפול פסיכיאטרי היא בהקלת מצוקתו של המטופל וריסון תסמיני ההפרעה הנפשית. עם זאת, יש לציין כי לרוב ההפרעה לא נפתרת לגמרי אלא רק מרוסנת לרמה סבירה שמאפשרת למטופל לחיות את חייו בצורה נורמטיבית ומאוזנת יותר. לטיפול התרופתי יתרונות כאמור אך גם חסרונות מובנים. התרופות הכימיות מלוות בסיכוני תופעות הלוואי שעשויות בין השאר לעורר התמכרות לתרופה וריחוק המטופל עוד יותר ממציאות נורמטיבית.
כמו כן, אבחון לא זהיר ולא מדויק שמביא לרישום תרופות אלו הוא בעל תוצאות גורליות עבור המטופל בהמשך חייו. בבחירה בטיפול הפסיכיאטרי יש אם כך צורך לפעול בשיקול דעת שיאפשר למטופל לפתור את בעייתו אצל פסיכיאטר מיומן, אתי ובעל רמת מסירות גבוהה שתרוויח את אמון המטופל ותבטיח טיפול יאה ככל שניתן.