אלצהיימר – על המחלה

 מחלת האלצהיימר, אשר שכיחה בעיקר בקרב קשישים, הינה מחלה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. התסמינים המאפיינים אותה כוללים אובדן זיכרון, בלבול, בעיות בשפה ותפיסה וחוסר התמצאות כללית. מקור הפרעות אלה נובע מתהליך ניווני ארוך הקשור לפגיעה קיצונית בתאי המוח, אשר פעמים רבות, אינו ניכר בתחילה. מאתר אלצהיימר http://www.alzheimer.co.il/  נמסר כי המחלה הינה מחלה טרמינלית, חשוכת מרפא. עם זאת, בשנים האחרונות נעשים מאמצים על מנת להקל על התסמינים ולהיטיב את איכות חייו של החולה ומשפחתו.

שכיחותה של המחלה נאמדת בחולי של 10% מהקשישים בשלב זה או אחר של חייהם. חולים אלה מוגדרים כחולים סיעודיים, תשושי נפש, וזכאים לטיפול צמוד עד סוף חייהם. גורמי הסיכון לאלצהיימר, מלבד גיל מבוגר, הינם נטייה גנטית, אלכוהוליזם, מחסור בוויטמינים, חוסר פעילות מוחית ועוד.

בשלבי המחלה המתקדמים, החולים יזדקקו לטיפול צמוד ותמיכה משפחתית. ארגונים שונים בישראל ובעולם מנסים לספק תמיכה למטפלים הראשוניים ובדרך התמודדותם עם בן המשפחה החולה.

אלצהיימר – תסמיני המחלה

תסמיני מחלת האלצהיימר יכולים להשתנות בחומרתם ובאופיים מחולה לחולה. אולם בדרך כלל הם יכללו אובדן זיכרון לטווח הקצר. החולה יתקשה בזכירת שמות חדשים, רחובות ודרכים אשר היו מוכרות לו. ירידה זו בזיכרון בשילוב בעיות נוספות האופייניות לאלצהיימר עלולות להשפיע על כישורי השפה והדיבור של החולים.

כמו כן, כחלק מתסמיני אלצהיימר, עלולים חולים אלה לחוות שינויים התנהגותיים. שינויים אלה כמו הזיות ומחשבות דמיוניות עלולים להפריע לבני המשפחה המלווים את החולה ולהשפיע על איכות הטיפול.

אלצהיימר פוגע ביכולות התקשורתיות הן המילוליות והן בהבעת רגשות של האדם החולה. הפרעה בתפיסה והבנת הדברים ומשמעותם עלולה לסכן את החולה ולחייב הצמדת מטפל למרבית שעות היום והלילה. תסמינים אלה נוטים להחריף ולהקצין עם התקדמות המחלה. תקופת ההתקדמות הינה ייחודית לכל חולה ולא יכולה להיות צפויה מראש. תרופות שונות מנסות לעכב את הידרדרות החולה, גם אם הן לא מטפלות בשורש הבעיה.

אבחון המחלה

אבחון מחלת האלצהיימר ובמיוחד בשלבים הראשוים אינו פשוט. פעמים רבות, המחלה לא מראה סימנים מוקדמים, עקב פיצוי המוח על תפקודים חסרים או עקב הבושה בה מרגיש החולה. בשלב הראשוני עלולה להיות הסתרה של התסמינים או הדחקתם ונטייה לשייכם להזדקנות הטבעית המתרחשת. אבחון המחלה, נעשה על פי רוב באמצעות שלילת מחלות אחרות כמו גידולי ראש, מחלת פרקינסון או שבץ. אבחון חד משמעי אפשרי רק באמצעות בדיקת CT  או MRI.

כמו כן, כאשר קיים חשד לאלצהיימר, מתבצע מבחן מיני מנטל – מבחן אשר מיועד לאבחון חולי דמנציה, בו החולה נשאל מספר שאלות אשר בודקות את יכולות הזיכרון שלו. תשובות שגויות לשאלות אלה, יכולות לאשר את האבחנה. ככל שהאבחון ייעשה מוקדם יותר, כך הטיפול יוכל להיות אפקטיבי יותר בדחיית הסימפטומים ועיכוב ההידרדרות. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות להסביר ולנסות למנוע את הופעת המחלה באמצעות פעילות מוחית לגיל המבוגר (משחקי מחשבה, תשבצים ועוד), מניעת מחלות וסקולריות ועידוד לפעילות גופנית על פי היכולת.

מאמרים נוספים בקטגוריה זו

[catlist categorypage=yes numberposts=-1]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *