טיפולי דיאליזה

מקור המילה דיאליזה הוא בשפה היוונית ופירושו: הפרדה.

דיאליזה היא הליך רפואי המדמה באופן מלאכותי את פעולת הכליות. הדיאליזה קיימת כפיתרון טיפולי לכשל כלייתי החל מאמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת.

כליות של אדם בריא מסננות כ- 1500 ליטרים של דם מידי יום: תפקידן הוא לנקות את הדם מרעלים, לאזן את המלחים, חומצת הבסיס והסידן, לשמור על לחץ דם תקין, לבקר על כמות כדוריות הדם האדומות ולסלק עודפי נוזלים מהגוף בצורת שתן.

תפקוד לא תקין של הכליות יוביל להצטברות של פסולת בדם, דבר העלול להסתיים במוות.

במצב בו הכליות אינן מתפקדות עקב מחלה או קריסה שלהן ברמה של 85% ומעלה, ניתן לעשות שימוש במכונת הדיאליזה המחקה את פעולתן בצורה מלאכותית.

טיפולי דיאליזה מבוצעים במקרים בהן ישנו כשל כלייתי אקוטי או כרוני בלבד, הנקרא אי ספיקת כליות סופני. ברוב המקרים הדיאליזה אינה מרפאה או משפרת את מצב החולה, היא פשוט מסייעת לגופו לשמור את האיזון שמופר בשל אי התפקוד של כליותיו שקרסו.

ישנם מקרים מסוימים בהם עשוי הכשל הכלייתי להשתפר בעקבות הטיפול בדיאליזה. אם הכשל הוא כשל אקוטי ולא כרוני, ישנו סיכוי שהדיאליזה תשפר את מצבו של החולה והוא לא יאלץ להיעזר בה לשארית חייו, או לבצע השתלת כליות.

הטיפול בדיאליזה הוא שכיח, הוא יכול להתבצע במכון דיאליזה, בבית החולים או בבית, תלוי במצבו של החולה ובהמלצת הרופא המטפל. קיימות מערכות תמיכה רבות לחולי כליות ורובם זכאים לקבל הקלות וזוכיות רבות – למידע נסוף: זכויות והטבות למטופלי דיאליזה

קיימים שני סוגי דיאליזה:

המודיאליזה ודיאליזה פריטוניאלית. שני סוגי הדיאליזה מדמים את תפקוד הכליות ומסננים רעלים, מלחים ונוזלים מהדם, אך הם עושים זאת בצורה שונה. שתי השיטות שוות ביעילותן, אך לכל אחת מהן יש את יתרונותיה וחסרונותיה.

המודיאליזה:

בשיטה זו המטופל מחובר למכונת הדיאליזה, והיא משמשת כמעין כליה מלאכותית המסננת את דמו מחוץ לגוף דרך קטטרים המועברים בכלי הדם שלו. לאחר הסינון הדם מוחזר לגופו כשהוא נקי מרעלים. כדי לעשות זאת, יש לבצע עם תחילת התהליך פרוצדורה כירורגית מינורית חד פעמית של הרחבת כלי דם (ביד או ברגל), על מנת לאפשר את מעבר הקטטרים.

הליך זה אורך בין 3 ל- 4 שעות בכל פעם, ויש לבצעו כ- 3 פעמים בשבוע, בדרך כלל במכון הדיאליזה או בבית החולים. במקרים מיוחדים של חולה יציב במיוחד המראה נחישות, ויש לו עזרה ממטפל צמוד, מקום מרווח בבית ושמצבו הבריאותי מאפשר זאת; הדיאליזה יכולה להתבצע בביתו.

סוג דיאליזה זה נחשב יעיל, אך הוא מתיש וקשה לגוף החולה.

דיאליזה פריטוניאלית

(מכונה לעיתים גם ציפקית או בטנית):

מבוססת על היכולת הטבעית של פנים הבטן (הפריטונאום) לעבוד גם הוא כפילטר, בנוסף לכליה. גם בסוג דיאליזה זה, יש צורך בהליך כירורגי קטן לפני התחלת הטיפול, בו מוחדר קטטר לתוך הבטן.

השיטה בסוג דיאליזה זה שונה – בשיטה זו שקית מלאה בנוזל בשם דיאליזט מוחדרת דרך הקטטר לבטן, ואז מנוקזת החוצה. כך בעצם מתבצע הסינון וניקוז הרעלים. הנוזל נשאר בחלל הבטן לפרק זמן שבין 6-24 שעות, תלוי בסוג החומר. החלפת השקיות בשיטה זו יכולה להתבצע באופן ידני – ואז ההחלפה תתבצע בין 4-5 פעמים במהלך היום, בכל יום, או על ידי מכונה באופן אוטומטי, ואז החולה יהיה מחובר למכונה במהלך הלילה.

שיטה זו נחשבת עדינה יותר משיטת ההמודיאליזה, והיא מותאמת יותר לתינוקות ולקשישים, כמו כן היא מאפשרת יותר מרחב תנועה וחופשיות, מאחר ואפשר להמשיך ולהתנהל כרגיל, ולא לשבת במכון הדיאליזה או בבית החולים בזמן שהחולה מחובר למכונה.

מידע נוסף:

טיפול דיאליזה

קיימים שני סוגי דיאליזה:

המודיאליזה:

דיאליזה פריטוניאלית

מאמרים נוספים בקטגוריה זו

תגובה אחת

השארת תגובה